תחנה ראשונה - הארמון הלבן
כשהגעתי לראשונה למתחם היפהפה של מכון ויצמן, לא האמנתי שלא הייתי שם קודם. האזור רגוע ושקט, מלא במדשאות ירוקות, צמחיה מרהיבה ומבנים אדריכליים שירגשו כל אדם בעל הפרעת אוסידי מפותחת. לכל מהמבנים שנתקלתי בהם הייתה צורה מיוחדת, סימטריה אלגנטית ומדויקת, וצבעים חמים ונעימים שמזכירים מדבר.
אחרי 20 דקות של חיפוש בתוך המתחם, שלושה אנשים שהכווינו אותי לא נכון ועשרים קללות על הוויז, הגעתי לבית ויצמן. ידעתי בדיוק איך הוא נראה, ועדיין התרגשתי לעמוד מולו. העמודים הלבנים, הצבע האדום העז והניקיון העיצובי-אדריכלי גרמו לי להתאהב במבנה הזה. הבריכה העומדת במרכז החצר הייתה לצערי ריקה, ונאמר לי שאין מועד מתוכנן למילוי שלה.
כך או כך, שמחתי להיות שם, ועל הדרך גיליתי כמה עובדות מעניינות:
1 | בית ויצמן הוא המבנה הראשון בארץ שזכה להיכלל ברשימת היוקרתית של הארגון הבינלאומי 'Iconic House'. המבנה הוקם בשנת 1936, לאחר שנה של משא ומתן בין חיים ויצמן לבין האדריכל היהודי - גרמני, אריך מנדלסון. ויצמן דרש בית צנוע, מנדלסון, לעומת זאת, נתן הצעה הכוללת מבנה רחב ידיים בעלות כפולה מהסכום שהוצא ע”י ויצמן. הוויכוח נמשך עד אוגוסט 1935, ובסופו השניים הצליחו להסכים ביניהם.
2 | המבנה תוכנן בצורה סימטרית, כשבמרכזו גרם מדרגות מהסרטים (לא טיטאניק, אבל גם לא רחוק) בקומת הקרקע נבנו ספרייה וחדר אירוח, וחצר פנימית שסוגרת על בריכת שחייה מלבנית. פעם היה אפשר ממש לשחות בה, היום היא בעומק של סנטימטרים ספורים, ונכון לכרגע, ריקה ממים.
3 | ורה ויצמן, רופאת ילדים במקצועה ואשתו של הנשיא, היתה אחראית לעיצוב הפנים, אותו זכיתי לתעד מקרוב. בניגוד למנדלסון שהעדיף ריהוט מינימליסטי ונקי, ורה אהבה עיצוב כפרי, והביאה איתה פריטים מאנגליה שיתאימו לבית החדש. הפריטים עצמם שרדו את המסע הארוך מהמאות ה־18 וה־19, אבל חלק מהם נזקקו לשיפוץ: בדים וריפודים מקוריים שהתפוררו שוחזרו במדויק, הרבה בזכות התיעוד הקפדני של ורה, שהחזיקה רשימה מדוקדקת של כל אחד מהם.
הויכוח הארוך בין וייצמן לבין מנדלסון תועד בקפידה, וכלל עשרות התכתבויות בנושא. המשא ומתן ביניהם גלש לא מעט גם לפסים אישיים, לעיתים במכתבים עצמם ולפעמים בשיחות מאחורי הגב. באופן אישי -חייבת לומר שנהניתי לקרוא את חלופת המכתבים ביניהם. היא העניקה לסיפור ההיסטורי נופך אישי ומעניין יותר. להלן דוגמא אחת מתוך רבות:
מנדלסון: "ביקשת בית בעל אופי כפרי ייצוגי, כלומר ויתור על זוהר החומר של ארמון עירוני. השינויים שעשיתי יאפשרו לך בית שיהיה תואם לאישיות ולרמת החיים של שניכם. יחסך לארץ מחייב אותך לבנות באמצעות עבודה עברית מאורגנת (שהיא יקרה יותר). מעמדך מחייב להעמיד בית פתוח ואטרקטיבי לכל שכבות הארץ. אני יכול לספק לך את התוכנית הטובה ביותר ואת הפיקוח האמין ביותר, אבל לא תוכל לצפות לבית מקסימלי במחיר מינימלי. כאדריכל שלך, אני מוכן להציע תוכנית חדשה ללא תשלום נוסף, אך כידיד שהערכתו אליך לא תשתנה לעולם, אני מייעץ לך להשתמש בתוכנית הקיימת" .
טיעוניו של מנדלסון לא הועילו. ויצמן עמד בסירובו מכיוון שהמחיר לא התקבל על דעתו. הוא כתב: "גם לו יכולתי להרשות לעצמי להוציא כל כך הרבה כסף, לא הייתי עושה זאת מסיבות מוסריות. אסור לעשות זאת בפלשתינה. אני רוצה בית הגון אבל לא מבנה לוקסוס". במכתב לאחד מידידיו כתב ויצמן שמנדלסון איכזב אותו ואת ורה קשות, ובזבז כמעט שנה מזמנם. "יתכן שהוא אדריכל מבריק, אבל אדם קשה מאוד".
ואז, בסוף אוגוסט 1935, אחרי עשרות התכתבויות ומלחמות התשה הדדיות, הגיע בהפתעה מברק מויצמן למנדלסון ובו מלה אחת: "בהצלחה". והשאר היסטוריה.
כשנה לאחר תחילת הבנייה הבית עמד על תילו.
INTERIOR
